גמרא
פירוש
בְּטָבַל וְלֹא מָל כּוּלֵּי עָלְמָא לָא פְּלִיגִי דְּמַהְנֵי כִּי פְּלִיגִי בְּמָל וְלֹא טָבַל רַבִּי אֱלִיעֶזֶר יָלֵיף מֵאָבוֹת וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בְּאָבוֹת נָמֵי טְבִילָה הֲוָה.
מְנָא לֵיהּ אִילֵּימָא מִדִּכְתִיב {שמות י״ט:י׳} לֵךְ אֶל הָעָם וְקִדַּשְׁתָּם הַיּוֹם וּמָחָר וְכִבְּסוּ שִׂמְלוֹתָם וּמָה בִּמְקוֹם שֶׁאֵין טָעוּן כִּבּוּס טָעוּן טְבִילָה מְקוֹם שֶׁטָּעוּן כִּבּוּס אֵינוֹ דִּין שֶׁטָּעוּן טְבִילָה.
וְדִלְמָא נְקִיּוּת בְּעָלְמָא.
אֶלָּא מֵהָכָא {שמות כ״ד:ח׳} וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת הַדָּם וַיִּזְרוֹק עַל הָעָם וּגְמִירִי דְּאֵין הַזָּאָה בְּלֹא טְבִילָה.
וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ טְבִילָה בָּאִמָּהוֹת מְנָלַן סְבָרָא הוּא דְּאִם כֵּן בַּמֶּה נִכְנְסוּ תַּחַת כַּנְפֵי הַשְּׁכִינָה.
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
דהוי גר. דילפי׳ מאמהות. שאין טעון כבוס. כגון בעל קרי. ויזרוק על העם. הזאה הואי.
גרסי׳ בכריתות1 וכו׳ ככם. דכתו׳2 לכם ולגר הגר ככם יהיה לפני ה׳. לדורותיכם3 כתו׳4. אלמ׳ איכא גרים בכל זמן. ע״כ כריתות. שימול ויטבול. דוקא, אבל טבילה דקודם מילה לא מהניא, דערל הוא, וצריך לחזור ולטבול אחר המילה5. והעיקר דמהניא, דהא עבד הלקוח מן הגוי אם קדם וטבל לשם בן חורין, דהיינו לשם גירות, קנה עצמו, וודאי לא מל עדין. מטבילין אותו. והוי כישראל גמור, שאעפ״י שלא מל לשם מצוה מה בכך, בטבילה לחודה הוי גר או במילה לחודה. אין מטבילין. דתרויהו בעי, ושמא לא מל לשם מצוה וצריך להטיף ממנו דם ברית. ושמעי׳ מיהא דמי שהיה מהול ונתגייר צריך להטיף ממנו דם ברית. בשבת. דלאו תקוני גברא הוא, דמתוקן ועומד הוא. אין מטבילין. דתקוני גברא הוא, דתרויהו בעינן, ותקוני גברא בשבתא לא מתקנינן.
בי ר׳ הושעיא. כלומ׳ הוא נמי הוה תמן. שלשה. מדאמ׳ רב ספרא דרב הושעיא נמי הוה בהדיהו. בלילה. שלא רצו להטבילו עד למחר. מומחין. לאו סמוכין, דהא הני לא סמוכין נינהו, אלא כי הני רבנן דהוו גברי רברבי. וש״מ דמומחה מקרי אדם גדול אעפ״י שאינו סמוך. דאקלעו. מעשה הוה דאתרמו רבנן כי הני. אבל תלתא ודאי חזינן, מדקא פליג רב כהנא ומוסיף עד דהוו תלתא. משפט. דכתו׳6 משפט אחד יהיה לכם ולגר.
גר אנוכי. ואנו מכירין אותו שהיה גוי. אבל אי לא מוחזק מהימן, שהפה שאסר הוא הפה שהתיר, דאי בעי אמ׳ ישראל אני ואבותי. וכן כתב הר״ם בקדושה פרק י״ג7. וכן משמע מההיא דלעיל8 דאמרי ליה זיל גלי או נסיב בת מינך, ובפ״ק דפסחים9 דההוא גוי דהוה אכיל פסחים, שמי שאין אנו מכירין אותו ואמ׳ ישראל אני ואבותי נאמן ואינו צריך לראיה.נקבלנו. ולא נצריכנו הטפת דם ברית וטבילה, כמו שנבאר לקמן. כי יגור. מכל מקום משמע. ולקמן10 פריך בא ועדיו קרא בעי.מהדורת הרב אביגדור אריאלי, ברשותם האדיבה של המהדיר והמו"ל, הרב שמואל וינגרטן והרב אברהם קפלן (כל הזכויות שמורות ואסור לשמור או להדפיס מטקסט זה למעט קטעים בודדים עבור דפי מקורות וכדומה)
גרסי׳ בכריתות1 וכו׳ ככם. דכתו׳2 לכם ולגר הגר ככם יהיה לפני ה׳. לדורותיכם3 כתו׳4. אלמ׳ איכא גרים בכל זמן. ע״כ כריתות. שימול ויטבול. דוקא, אבל טבילה דקודם מילה לא מהניא, דערל הוא, וצריך לחזור ולטבול אחר המילה5. והעיקר דמהניא, דהא עבד הלקוח מן הגוי אם קדם וטבל לשם בן חורין, דהיינו לשם גירות, קנה עצמו, וודאי לא מל עדין. מטבילין אותו. והוי כישראל גמור, שאעפ״י שלא מל לשם מצוה מה בכך, בטבילה לחודה הוי גר או במילה לחודה. אין מטבילין. דתרויהו בעי, ושמא לא מל לשם מצוה וצריך להטיף ממנו דם ברית. ושמעי׳ מיהא דמי שהיה מהול ונתגייר צריך להטיף ממנו דם ברית. בשבת. דלאו תקוני גברא הוא, דמתוקן ועומד הוא. אין מטבילין. דתקוני גברא הוא, דתרויהו בעינן, ותקוני גברא בשבתא לא מתקנינן.
בי ר׳ הושעיא. כלומ׳ הוא נמי הוה תמן. שלשה. מדאמ׳ רב ספרא דרב הושעיא נמי הוה בהדיהו. בלילה. שלא רצו להטבילו עד למחר. מומחין. לאו סמוכין, דהא הני לא סמוכין נינהו, אלא כי הני רבנן דהוו גברי רברבי. וש״מ דמומחה מקרי אדם גדול אעפ״י שאינו סמוך. דאקלעו. מעשה הוה דאתרמו רבנן כי הני. אבל תלתא ודאי חזינן, מדקא פליג רב כהנא ומוסיף עד דהוו תלתא. משפט. דכתו׳6 משפט אחד יהיה לכם ולגר.
גר אנוכי. ואנו מכירין אותו שהיה גוי. אבל אי לא מוחזק מהימן, שהפה שאסר הוא הפה שהתיר, דאי בעי אמ׳ ישראל אני ואבותי. וכן כתב הר״ם בקדושה פרק י״ג7. וכן משמע מההיא דלעיל8 דאמרי ליה זיל גלי או נסיב בת מינך, ובפ״ק דפסחים9 דההוא גוי דהוה אכיל פסחים, שמי שאין אנו מכירין אותו ואמ׳ ישראל אני ואבותי נאמן ואינו צריך לראיה.נקבלנו. ולא נצריכנו הטפת דם ברית וטבילה, כמו שנבאר לקמן. כי יגור. מכל מקום משמע. ולקמן10 פריך בא ועדיו קרא בעי.מהדורת הרב אביגדור אריאלי, ברשותם האדיבה של המהדיר והמו"ל, הרב שמואל וינגרטן והרב אברהם קפלן (כל הזכויות שמורות ואסור לשמור או להדפיס מטקסט זה למעט קטעים בודדים עבור דפי מקורות וכדומה)
הערות
1 ט, א.
2 במדבר טו, טו.
3 שם פסוק יד.
4 כן הגירסא בשטמ״ק שם.
5 רבינו מביא דעת בעל ההשלמה, וע״ז ממשיך והעיקר וכו׳.
6 במדבר טו, טז.
7 מהל׳ איסורי ביאה ה״י.
8 מה, א.
9 ג, ב.
10 מז, א.
הערות
Gemara
Peirush